Skip to content Skip to footer

לצרף פלאייר “לחשוב כמו פעם  – ירוק ורוד” ופוסטר

 

לצרף לינק – ליל הפילוסופים הרצאה

 

תיאור פעילות התכנית “פילוסופיה לילדים והתבנות” בבתי-ספר בישראל

Questions – Philosophy for the young people

                                                          vol.1. No. 1 . spring 2001                  

               vol.1 .No. 2 . spring 2002

 

 2001 – מאמר :”התבנות של יחיד – בנייה של קהילה”  (נכתב בשיתוף עם שי הרלב)

ארשת – עיתון הבוגרים של בית-הספר למנהיגות חינוכית

גיליון מס’ 3, חורף 2001

 

פייסבוק מקצועי – פרסום על החוגים

חוגי פילוסופיה לילדים – לחשוב כמו פעם

חוגים לילדים, מרחב כדי לשאול את השאלות הגדולות של החיים, לחקור ביחד בקהילה ולפתח את החשיבה הביקורתית, היצירתית והאכפתית.

 

ליל הפילוסופים – תוכן ההרצאה: פילוסופיה לילדים וטיפול/אימון/ריפוי אישי – להיטיב את חיינו דרך השיח הפילוסופי

*הצגת עצמי:

גוף פיסי – שחקנית נבחרת ישראל בכדורסל

גוף רגשי – מכתבים אל המלאך שלי – יומנו של ילד בעל רגישות חושית (על הבן שלי)

גוף שכלי – המרכז הישראלי לפילוסופיה בחינוך – ‘פילוסופיה לחיים’

גוף רוחני – ספר וקלפים בהיבט רוחני – סימפוניה של אור

 

ייתכן ורבים מאיתנו שואלים את עצמם במהלך החיים:

* “בשביל מה כול זה? מה אנחנו עושים כאן, מה אנחנו אמורים לעשות?”

ניתן להתמודד עם שאלה כזאת ברמה התיאורטית ולדבר על סוגיות של גורל וייעוד

וניתן גם להעמיק בה ברמה הפסיכולוגית ולתת לה משמעות פרטית של: מה השליחות שלי?

 

תמיד סיקרן אותי מה יש מעבר – לא בעולמות אחרים אלא

בתוך תוכנו פנימה בני האדם, ברובדים הנסתרים שלנו.

אם כן, כיצד עושים את החקירה התיאורטית והאישית?

 

אני רוצה להציע את הפילוסופיה ככלי הטוב ביותר להתבוננות רציונלית, ביקורתית ושיטתית כדי לעשות בירור מעמיק ומדייק.

הפילוסופיה הוכנסה לבית הספר במסגרת התכנית “פילוסופיה לילדים” בה הילדים חוקרים ביחד נושאים רלוונטיים לחייהם ומנסים להגדיר מה הם החיים הראויים.

יש שני מרכיבים מרכזיים: קהילה אכפתית וחקירה שיטתית.

*כילדה, תמיד אהבתי שאלות ולכן נסעתי לארצות הברית כדי ללמוד את התוכנית של “פילוסופיה לילדים” ולקבל תעודת הוראה בינלאומית. גרנו במנזר כול אחד/ת עם חדר קטן עם מיטת ברזל יחידה וכיור קטן. כול היום משעה תשע בבוקר עד עשר בלילה ערכנו דיונים פילוסופים, 30 אנשים ממדינות שונות בעולם.

נראה דוגמא קטנה מהארץ – סרטון: ילדים עושים פילוסופיה, מבית-ספר זלמן ארן, ירושלים

https://youtu.be/glpOt4ac-r8

ידידי, דובי ברגשטיין, ככה התחילה הפילוסופיה לילדים בירושלים.

 יש כאן בעצם אימון ב”דמוקרטיה דליברטיבית“/דיונית, בה השותפים לקהילה עורכים דיון מושכל על ערכים מרכזיים מחיי היום יום שלהם כדי לבנות אמנות ודרכי קיום משותפים.

היה טוב אם במערכת הפוליטית שלנו היו מאמצים דרכי חקירה שכאלו.

באופן טבעי, יש מתח בדיונים כאלה כי השותפים מגיעים עם הנחות יסוד ותפיסות עולם שונות. 

*דיון שעשינו בכנס בינלאומי בירושלים בין תלמידים מבית-ספר ממלכתי דתי “אפרתה” לבין תלמידות מבית ספר בעיסאוויה על השאלה: “מה אמיתי”.

*באחד הכנסים שהיינו בארצות הברית, היה דיון על גניבת אוכל על ידי ילדים. הבחורה האוסטרית שדיברה מתוך מגדל השן הפילוסופי טענה שזה לא תקין על פי החוק ולעומתה, השותפים מדרום אמריקה, סיפרו שאצלם ילדי רחוב הוא חלק מהמציאות התרבותית שלה ושם זה לגיטימי לפעמים לעשות זאת. זה היה שיח מעניין שמראה שלפעמים הנושאים אינם מנותקים מן ההקשר.

היינו בבית-ספר, ועכשיו בואו נעבור לחיים ושל עולם המבוגרים.

נמשיך לברר כיצד החקירה הפילוסופית יכולה לעזור לנו להתמודד עם השאלות הבסיסיות של חיינו, כדי להכיר את עצמנו טוב יותר ולהיטיב.

הייתי רוצה לשתף בשיר ‘ילדות’ של פיטר הנדקה (יוצר אוסטרי שחבר לבמאי הגרמני וים ונדרס וביחד הם כתבו את התסריט לסרט “מלאכים בשמי ברלין” משנת 1987).

*זה היה הסרט האהוב עלי ביותר בשנות ה- 90, אני חושבת שראיתי אותו אולי 7 פעמים.

השיר הזה שימש כלב ליבו הפועם של הסרט.

 

כְּשֶׁהָיָה הַיֶּלֶד יֶלֶד

הלֵּךְ, זְרוֹעוֹתָיו נִשְׁלָחוֹת לְפָנָיו.

רָצָה שֶׁהַפֶּלֶג יִהְיֶה לַנַּחַל

הַנַּחַל לַנָּהָר שוצף,

וּשְׁלוּלִית זוֹ – שֶׁתִּהְיֶה לַיָּם.

 

כְּשֶׁהָיָה הַיֶּלֶד יֶלֶד

לֹא יָדַע כִּי הוּא יֶלֶד

וְסָבַר כִּי בְּכָל הַדְּבָרִים נשמָה –

וְכָל הַנְּשָׁמוֹת – הֵן אַחַת.

 

כְּשֶׁהָיָה הַיֶּלֶד יֶלֶד

לֹא חָרַץ דַּעְתּוֹ עַל דָּבָר,

הָרגלִים לֹא סִּגֵּל.

 

כְּשֶׁהָיָה הַיֶּלֶד יֶלֶד

זְמַן לַשְּׁאֵלוֹת הָיָה:

מַדּוּעַ אֲנִי הוּא אֲנִי וַאֲנִי אֵינִי אַתָּה?

מַדּוּעַ אֲנִי פֹּה וּמַדּוּעַ לֹא שָׂם?

מָתַי הֵחֵל הַזְּמַן וְהֵיכָן סוֹף הֶחָלָל?

הַאִם הַחַיִּים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אֵינָם רַק חֲלוֹם?

וּבְהִנָּתֵן הַיָּדוּעַ עַל רֹעַ וּבְנִי הָאָדָם,

הַאִם הָרֹעַ בֶּאֱמֶת קיים?

 

כְּשֶׁהָיָה הַיֶּלֶד יֶלֶד

אֲנָשִׁים רַבִּים נִרְאוּ אָז יָפִים בְּעֵינָיו

וְעַתָּה – בְּנֵי אָדָם מַעֲטִים.

הוּא דימָהּ בְּדִיּוּק מְדֻקְדָּק אֶת גַּן עֵדֶן

וְעַתָּה – בקֹּשִׁי יוּכַל לְנַחֵשׁ.

לֹא הִצְלִיחַ לתפוס העדֶר וכיליון

וְעַכְשָׁו לְאוֹתוֹ רַעְיוֹן – מִתְכַּוֵּץ.

 

כְּשֶׁהָיָה הַיֶּלֶד יֶלֶד

אֻכְמָנִיּוֹת מִלְּאוּ אֶת כַּף יָדוֹ,

כְּפִי שָׁרַק אֻכְמָנִיּוֹת יְכוֹלוֹת לְמַלֵּא,

אֱגוֹזי מלךְ טְרִיִּים הכהו לְשׁוֹנוֹ

וַעֲדַיִן כיוֹם הִיא כֵּהָה.

 

כְּשֶׁהָיָה הַיֶּלֶד יֶלֶד

זָרַק מַקֵּל, כְּמוֹ רֹמַח כְּנֶגֶד הָעֵץ,

וְהַמקֵל עוֹדוֹ שָׂם עַכְשָׁו,

עֲדַיִן רוֹטֵט.

 

אז במה בעצם, מותר המבוגר מהילד או הילד מהמבוגר?

אולי השאלות של הילד החוקר הזה רלוונטיות גם לנו כדי להכיר את עצמנו:

 

מעניין לשאול את עצמנו – איזה מן ילד/ילדה הייתי?

איזה מן מבוגר/ת אני היום?

האם אני אוהב/ת את הקשר שבין הילד שבי לבין המבוגר שבי?

 

מוכנים לצאת לדרך, להתעורר לעצמנו. לחקור אותנו?

כאן נעשה את זה לא בקהילה כי אם עם עוד אדם אחד.

אנחנו יכולים להתחיל מתוך קושי ידוע או מועקה לא מוסברת או רגשות לא פתירים: כעסים, חרדות, אשמה, חשדנות – כל מה שמונע מאיתנו את המימוש של ה’אני’ –

הם יהיו התכנים, המהות שאליהם נתייחס בחקירה.

ביחד, בתהליך של טיפול רגשי וקוגניטיבי ולא גופני- המאמץ להמיס את הקושי הפוגע בבריאות או בתפקוד שלנו.

הטיפול – בדרך כלל הוא תהליך ארוך ומזמין להתבונן חזרה אחורה אל העבר וההווה.

אימון / קואוצ’ינג – תומך בטיפול אך הוא התערבות קצרת מועד המכוונת להגשמת מטרות בעתיד.

כול אלו מתקיימים כדי להגיע ל-ריפוי – לאיזון פיסי ונפשי.

אם כן, נשאל: כיצד נשתמש בחקירה הפילוסופית כדי למצוא טיפול וריפוי – אופטימיזציה בחיים?

אספר לכם מתוך הניסיון המקצועי שלי כמאמנת הוליסטית המשלבת מספר מתודות:

“יעוץ פילוסופי” העובד עם הנחות היסוד של האדם דרך חקירה

מרכיבי הטיפול הרגשי והרוחני

ואימון כמשימות נקודתיות להגשמת יעדים.

כאשר אדם מגיע אלי ליעוץ, ליווי, הדרכה אני קודם מסתכלת עליו כדי לראות מה הפנים שלו מספרות. חוכמת הפרצוץ ביהדות.

כאשר היא מדברת ומספרת על עצמה אני בונה מפה על הלוח, מעין ‘מפת חשיבה’ של התכנים שעולים ואני מארגנת אותם על פי מוטיבים רלוונטיים באותו הקשר כמו: פנים חוץ, כרונולוגיה, פוטנציאל ומימוש ועוד.

אנו מסתכלים ביחד על הלוח

ויוצאים לחקירה משותפת של הסוגיות שעלו (אלו התכנים).

הפילוסופיה היא כמו הצל המלווה את חיינו –

והחקירה היא כמו הכובע הכחול של דה בונו, כמו השמים המסתכלים מלמעלה.

אנחנו נעים בין המושג הכללי לבין הדוגמאות הקונקרטיות.

אנחנו משלבים גם קלפים, ציור, הנחיית דימויים ועוד על פי מידת ההתאמה לאדם, כדי שנוכל לנוע לעוד טקסטורות פנימיות חבויות בתוכו/ה.

צריך שיהיה קונטקסט רעיוני, הקשר כללי כמו שולחן עבודה מטאפורי שבו אנחנו עובדים – מפת חייו/ה של האדם שנוכל לעשות בו זום אאוט וזום אין במשולב.

צריך גם הקשר אנרגטי – מעטפת. שיהיה עוטף, כזה שהאדם ירגיש בו נוח כדי שהוא/היא יסכימו לנוע למקומות חדשים.

בעזרת השיח הממוקד, תפקידי להזכיר שמעבר לקליפות ישנה מהות אחת – האפשרות לחזור להיות “מי שהייתי” – כשהנפש הייתה מחוברת לנשמה.

שם אנחנו מרגישים ב’בית’.

כדי שיתרחש ריפוי אמיתי, חשוב שהאדם ייפגש עם מקומות כואבים בתוכו/ה ובו בזמן גם עם מקומות של גאווה אמיתית ושמחה, שני הדברים בטוויה משולבת.

לסיום אני רוצה לספר שכתבתי ספר השנה על היחסים שלי עם אחותי שנפטרה. בשיח בינינו חיפשנו ‘בית’ מטאפורי, שנרגיש בו בטוח עם עצמנו כדי לחקור עניינים בצורה אותנטית ומשמעותית. אחותי גם חיפשה בית שייתן לה ביטחון פיסי, רגשי, אנרגטי כדי לבלות בו את השבועות האחרונים של חייה בנינוחות בחיק הילדים והמשפחה. בבית שלה יכלה למות כי שם הרגישה הכי קרובה לעצמה.

כרעיון, אולי כולנו צריכים מקומות בטוחים בחיים ובטיפול, מעין ‘בית’ כדי להיות שם עצמנו

ובשימוש כלי החקירה הפילוסופית המדייקת –

לאפשר לעצמנו – להמית דברים ישנים בתוכנו כדי להיוולד מחדש.

 

מזמינה אתכם לצפות בתמונה שבחרתי כי בשבילי יש בה סקרנות לדעת, לחקור את העולם ואפשר גם את עצמי.

https://images.app.goo.gl/5wxRhfE2YTMQgBD1A

Our site uses cookies. Learn more about our use of cookies: cookie policy